בעולם המודרני חשופים הילדים ובני הנוער למגוון עצום של אירועים וגירויים. סף הסבלנות וסף הקשב הולכים ויורדים, והם מתרגלים לקבל תשובות מהירות ופתרונות בזק.
מה שדרוש לילדים הוא כלי המעורר סקרנות וכלי ללימוד סבלנות.
התוכנית "ווטרינר צעיר" מספקת צרכים אלה.
אנו מפתחים בכל ילד את הסקרנות על ידי עידודו לשאול שאלות.
אנו מלמדים אותו מהי סבלנות בהכוונתו לענות על השאלות בעצמו על ידי התבוננות, על ידי מחקר, ועל ידי מגע ישיר באמצעות מגשרים טבעיים מעולם החי והצומח.
כן, אבל רק בצורה מטאפורית.
במגע עם בעלי החיים אנו מלמדים את הילד לאהוב אותם, להכיר את אורחות חייהם, לדעת מה דרוש לכל חיה וחיה ובכך לשפר גם את סביבתנו.
בתצפית ובקשר אישי אנו "מנתחים אותם", אך בפועל אנו רק מלטפים ודואגים לשלומם 24 שעות 7 ימים בשבוע.
נשרים, דולפינים, ולהקת נמרים!
סתאאם! נשר, דולפין ונמר לא יגיעו לשיעור...
מי כן יגיע? חיות קטנות שאפשר לנייד ממקום למקום ולקרב אל הילדים כמו:
ארנבונים, שרקנים, אוגרים סיבירים, אוגרי סורים, צ'ינצ'ילות, חמוסים, עכברים, חולדות, דיגו, ציפורי שיר, תוכים וכלבים עם מחסום ורצועה.
בעלי החיים המשתתפים בתוכנית רגילים למגע יד אדם ונמצאים תחת פיקוח ווטרינרי צמוד כל השנה.
מה יעשה תינוק שזה עתה נולד עם נחש המונח לידו?
ניחשתם נכון: ירצה לגעת ולשחק איתו.
ילדים באופן טבעי לא מפחדים מבעלי חיים. אלו המפחדים, חשים כך משום שקלטו מסביבתם שחיות הן מסוכנות, מגעילות ומפחידות.
את אותם ילדים אנו מחבקים בתהליך איטי ובטוח לאורך כל השנה: אנו מקרבים את הילד בעדינות אל זנב בעל החיים, אחר כך אל גבו של בעל החיים, עד שבסוף השנה הוא מאוהב ומתעקש להאכיל את החיה ואפילו דורש לאמץ אותה אל ביתו.
תהליך קירוב הילד לחיה נעשה מתוך כבוד לרצון הילד, ובהכלה מבינה של חששותיו ופחדיו.
הילדים הללו מגלים מהר מאד שהם יודעים קצת פחות ממה שהם חשבו בתחילה.
הם לובשים את חלוק הווטרינר, מניחים את הסטטוסקופ על הצוואר ומחפשים את המקום הנכון להניחו כדי לשמוע את דופק החיה –זה רגע התובנה בו הם מבינים כמה עליהם עוד ללמוד.
התחושה מעוררת בהם סקרנות והתלהבות רבה.
בדיוק מה שקורה כאשר הילד נופל בגן המשחקים.
מאחר ואנו מחזיקים רק בבעלי החיים בריאים המצויים תחת השגחה ווטרינרית,
תטופל נשיכה/שריטה כטיפול בכל פציעה אחרת בחצר בית הספר: ניקוי הפצע, ואחר כך הדבקת פלסטר על המקום.
במקרה של פציעה מתקשר הווטרינר להורי התלמיד, מדווח להם על המקרה, מאשר שהחיה תחת פיקוחו וכי אין כל מקום לדאגה.